מאיפה צץ הרעיון לחבר צילום עם פסיכולוגיה חיובית? ממקום מפתיע: רכיבה על אופניים. לאו דווקא בגלל האושר שברכיבה, או תחושת השליטה או הרוגע. כמעט עד גיל 40 בכלל לא ידעתי לרכוב על אופניים. יום אחד הלכתי להתייעץ עם פסיכולוג, רפי יעקובי (שלימים הסתבר לו, וגם לי, שהוא פסיכולוג חיובי). במפגש הצגתי רשימה ארוכה של דברים שאני עושה או שעשיתי בעבר. הרכיבה על אופניים לא הייתה, כמובן, סעיף ברשימה, ועל כן, שלח אותי יעקובי הביתה, וביקש ממני לא לחזור אליו, עד אשר אדע לרכוב.
איזה מין פסיכולוג זה, שבמקום להקשיב לי, שולח אותי ללמוד לרכוב? אבל מצד שני, מה יש לי כבר להפסיד? כך, נעניתי לאתגר שהציב יעקובי, והפכתי, תוך מספר שבועות, לרוכבת מיומנת. גיליתי את שבילי האופניים של תל אביב, ולא העליתי בדעתי שאותה חוויה פרטית של רכישת יכולת חדשה, היא רק תחילתו של המסע בפסיכולוגיה חיובית.
כל כך קל לרכוב על אופניים, שאפילו ילדי הגן יכולים להשתלט על המיומנות די בקלות. כל עוד מדוושים והתנועה נמשכת, שיווי המשקל נשמר. כך הבנתי, בלי יותר מדי דיבורים, משהו על מושג היכולת, בכל תחום: כל עוד מפעילים אותה היא נמשכת, נשמרת ואף משתבחת. זה נתן לי השראה להמשיך ולחקור את היכולת שלי, ונוכחתי לדעת שפעולות פשוטות ויומיומיות משמשות לי ערוץ ביטוי מצוין, למה שפסיכולוגים חיוביים קוראים "חוזקות". ככל שביטאתי באופן שגרתי את הכישרונות שלי, לא רק חיזקתי אותם, גם הצלחתי יותר, ובעיקר נהניתי. כך היכולת הפכה למושג מפתח בדרך אל ההבנה שלי את מושג האושר.
הזהות שלי בנויה מאוסף גדול ומגוון של יכולות. כדי לדעת מי אני באמת, באופן מדויק ונטול שיפוטים מעוותים, עלי לדעת מה אני עושה, שהרי, העשייה היא המדד ליכולת. התפתחות וצמיחה אישית הן הרחבה של היכולת המעצבת את הזהות. כדי להעניק מיכולתי, וליהנות מיכולתם של אחרים, אין לי ברירה, אלא ללמוד להעריך יכולת באופן מהימן.
אני לא יודעת על מכשיר אוניברסאלי למדידת יכולת, אבל בצילום קל להגדיר ולמדוד יכולת, כי היא משתקפת היטב בתצלומים, ובעיקר בהזדמנויות המגולמות בתוכם. במהלך התרגול בצילום אפשר ללמוד הרבה על עצמנו, ועל מה שנדרש מאיתנו כדי לרכוש יכולת וכדי להרחיבה, לא רק בתיאוריה אלא גם באופן מעשי. לכן, חשבתי שאפשר להפגיש אנשים עם המצלמה בדרך קצת אחרת, וללמד את יסודות הצילום כאמצעי להמחשה. בכל פעם שמתווספת עוד מיומנות בצילום, היא משמשת כלי לגירוי המחשבה ולהתנעת תהליך של שינוי.
ממש כפי שלא הזדקקתי לנוסחאות פיזיקאליות מורכבות כדי להבין ולהשיג שיווי משקל ברכיבה על אופניים, כך התרגול בצילום חוסך הרבה דיבורים תיאורטיים ומאפשר להפנים די מהר עקרונות שאחרים מלמדים בכיתה או בקליניקה. אני בטוחה שכשמתחילים להבין לעומק את מושג היכולת, ולומדים להעריך אותה באופן מהימן, כל אחד אצל עצמו ואצל האחרים שסביבו, זה ניכר בכל תחום בחיים, ובין השאר, גם בזוגיות, בהורות, בעבודה עם עמיתים, ובניהול. כך, מתחילים ללמוד איך לעצב חיי יומיום מאושרים, באותה טבעיות שבה מפיקים תצלומים יפיפיים.