מה מלמד אותנו המחקר המדעי על הקשר בין עיסוק בצילום לבין בריאות הנפש והגוף?
הרבה אנשים מעידים על עצמם "שנדבקו בחיידק הצילום", ומתלוצצים על הצורך האישי, ההולך וגובר, לצלם ולתעד. המצלמות זמינות לכולנו, ההתנהגות שלנו משתנה בעקבותיהן, ונראה שמשתוללת כאן מגפה מדבקת וממכרת. ממחקרים עולה שצילום הוא דווקא עניין בריא. לא רק שהוא אינו סימפטום למחלה, למעשה הוא יכול להיות תרופה של ממש.
אמנם לא שמעתי מעולם על חברת התרופות שניהלה מחקר מבוקר, להשוואה בין אנשים שמצלמים באופן שגרתי לבין אלו שאינם עושים זאת, אבל ישנן עדויות מדעיות, עקיפות אך מוצקות, לקשר בין עיסוק בצילום לבין בריאות הנפש והגוף. אני טוענת, מזה זמן רב, כי צילום הוא כלי יעיל מאד ליישום עקרונות הפסיכולוגיה החיובית, הזרוע המדעית שעוסקת באושר, בחוסן נפשי ובשגשוג אנושי. ואכן, ממצאים מעבודות של חוקרים מובילים בעולם תומכים בכך.
מיקוד תשומת הלב בשינוי התדיר בסביבה
אחת החוקרות המלהיבות במיוחד בעיני היא אלן לנגר (Ellen Langer), פרופסורית לפסיכולוגיה באוניברסיטת הרווארד, סופרת וציירת. לנגר חקרה את תופעת ה- Mindfulness, וגילתה שמיקוד תשומת לב בהווה והבחנה מתמדת בפרטים המשתנים סביבנו, יוצרים רוגע ומשפרים מדדים בריאותיים ויכולת תפקודית. לשיטתה, התבוננות אקטיבית במתרחש סביב, החלטה מודעת להבחין בדברים חדשים בסביבתנו המיידית, ובנקודות מבט והקשרים שונים, הופכת אנשים לשמחים יותר, יעילים יותר, מלאי חיות, ומוטיבציה.
לכאורה, קל לתת תשומת לב למה שקורה מסביב. אבל לרוב, אנשים לא מצליחים לעשות את זה באמת. הם כבולים בתוך התוויות המוכרות להם, בתוך עולם פנימי של שיפוטים וסיווגים. הם נוטים להתבלבל בין יציבות מצב התודעה שלהם לבין התופעות שקורות מחוצה לו, והופכים עיוורים לשינוי שמתרחש כל הזמן. מניסיוני, כשאוחזים במצלמה, קל יותר להשתחרר מן הכבלים הללו. המצלמה היא כלי מתווך למיקוד תשומת הלב בשינוי התדיר בסביבה: השינוי באור, בצבע, במרקם ובדפוסים, אך גם האפשרות לשינוי בנקודת המבט ולהבניית קונטקסט חדש בקומפוזיציה. וכך, כשעוסקים בצילום באופן עקבי, אפשר לזכות בעקיפין גם ביתרונות התפקודיים והבריאותיים שזיהתה לנגר.
חוויה חיובית של זרימה
יש אנשים שעבורם המצלמה היא סוג של רשות, או תירוץ, לעצור לרגע, להתבונן, לעשות משהו שונה מהרגיל. כך, המצלמה יוצרת הזדמנות נהדרת ללמוד גם על Flow, חוויית הזרימה שעליה כותב מאהיי צ'יקסנטמהאיי (Csíkszentmihályi Mihály), הפרופסור לפסיכולוגיה חיובית מאוניברסיטת קלרמונט. חווית הזרימה שהוא מתאר היא חוויה של ריכוז ללא כל מאמץ, התמקדות בפעילות מאתגרת שתואמת ליכולת האישית, תוך כדי הנאה והתמזגות של התודעה בעשייה, הפחתת המודעות העצמית, והשגת תחושת חופש ושחרור אשר מובילה להישגים.
במחקריו, צ'יקסנטמהאיי מעניק תוקף לשימוש במצלמה ככלי למידה ולתרפיה, כפי שכתבתי בעבר כאן. כל התנאים להתרחשות חווית ה- Flow מתקיימים באופן טבעי בצילום, מעצם אופיו של העיסוק, שיש בו מעורבות, הנאה, שליטה, הרחבת העצמי, איזון בין יכולת לאתגר, ומשוב מהמצלמה. ואכן, מצאתי שתלמידים שהתמודדו עם משימות צילום, דיווחו אחר כך על חוויה חיובית של זרימה, בדומה לתיעוד המחקרי.
כדאי לציין, כי על אף שמיקוד תשומת הלב עומד בבסיס שתי התופעות, ה-Mindfulness וה- Flow, קיים הבדל ביניהן. בראשונה, אנו מחליטים להיות במצב של תשומת לב, ולא משנה באיזו פעילות בחרנו לעסוק, הרי שנושפע מכך לטובה. בשנייה, אנו שוקעים אל תוך מצב של ריכוז, לאחר שבחרנו מראש לעסוק בפעילות שיש בה איזון בין היכולת האישית לאתגר. ויחד עם זאת, בשתי התופעות מדובר על התמקדות בהווה, בנעשה סביבנו. לפיכך, נשאלת השאלה, האם אנו מושפעים רק כאשר אנו קשובים ונוכחים, או שאולי אנו מושפעים בכל מקרה, גם מבלי להיות מודעים לכך?
אמצעי לאוורור התודעה
אני מוצאת תשובה לשאלה זו בסקירה שערך הפרופ' דניאל כהנמן (Daniel Kahneman), זוכה פרס נובל לכלכלה, בספרו "לחשוב מהר לחשוב לאט". כהנמן מתאר בהרחבה תופעה הנקראת Priming effect, שבה חשיפה לא מודעת למושגים מסוימים, מגבירה את הסיכוי שבמוחנו יעלו מושגים אחרים, המתאימים להקשר או לעולם התוכן. גם הופעה של התנהגויות ורגשות מוגברת לעתים ע"י גירויים שאינם חודרים לתודעתנו, כפי שהודגם במחקרי מעבדה מגוונים. כך, חשיפת אנשים למילים מסוימות (למשל: אפור, קרחת, קמטים) השפיעה על התנהגותם בהמשך (הליכה איטית יותר), או הוראה להתנהג באופן מסוים (למשל: לחייך בצורה מלאכותית) השפיעה באופן לא מודע על רגשות ודעות (תגובה לתמונות או לקומיקס).
אמנם ה- Priming effect תועד במחקרי מעבדה פסיכולוגיים, אך התופעה מעוררת מחשבות מדאיגות לגבי קיומה בחיי היומיום שלנו. כיצד, למשל, האינפורמציה שבה אנו מוקפים מדי יום, והשיח התקשורתי על כסף, פוליטיקה, דת, ביטחון, משפיעים על מחשבותינו והתנהגותנו? ואם השפעת השיח הזה לא מיטיבה עמנו, כיצד נוכל לאזן אותה? מתוך ניסיוני האישי, ומתוך החוויות המדווחות של תלמידיי, העיסוק בצילום, שבמהותו מחייב להפנות קשב לאסתטיקה, לנוף, ולאנשים אחרים, הוא אמצעי לאוורור התודעה מעודף האינפורמציה השלילית שמציפה אותנו.
תשתית לטיפוח יחסים חברתיים
לימוד, תרגול ועיסוק בצילום, באופן עצמאי, וכמובן גם במסגרת סדנאות "לשים את האושר בפוקוס", מאפשרים, כאמור, להיות ב- Mindfulness, לחוות Flow, ולאזן את הגירויים השליליים הפועלים על התודעה. אבל התועלת המשמעותית ביותר, לדעתי, בצילום כעיסוק פנאי, היא דווקא בהקשר הבינאישי.
אנו מצלמים חוויות אישיות ואירועים, שמייצרים זיכרונות עם האנשים יקרים לנו, בני משפחה וחברים. התצלומים מלווים אותנו זמן רב לאחר שבילינו ביצירתם. אנו מציגים אותם לאחרים, ומקיימים סביבם סוגים שונים של חליפין חברתי. בכל זווית שבה נסתכל על צילום כעיסוק פנאי, מדובר בפעילות חברתית. הצילום הוא, במפורש, תשתית לטיפוח יחסים חברתיים, שהם עצמם תורמים לבריאות ולאושר, כפי שנטען רבות, ובין השאר גם על ידי הפרופ' לפסיכולוגיה סוניה לובומירסקי (Sonja Lyubomirsky) בספרה "הדרך אל האושר". כשאנו מצלמים את יקירנו, אנו למעשה מבלים איתם, מפנים להם זמן, מקדישים להם תשומת לב, קשובים להם ולשינויים שחלים בהם בכל רגע ורגע. הצילום אף מאפשר לנו ערוץ להבעת רגשות חיבה והערכה, ולשיתוף חוויות אישיות במעגלים חברתיים רחבים.
השורה התחתונה
העיסוק בצילום מאפשר למקד את תשומת הלב, לחוות זרימה, לאוורר את התודעה, ולטפח יחסים חברתיים. לפיכך, השורה התחתונה ברורה: כדאי לצאת ולצלם. סביר מאד שזה יעשה רק טוב.